<h1>ספר החינוך מצוה רמ"ט</h1>
<h2>דף סז:</h2>
שלא נלך אחרי נחשים, שנאמר לא תנחשו, ונכפל במקום אחר, שנאמר [ויקרא י"ט] לא ימצא בך וגו' ומנחש. ואמרו בספרי, מנחש כגון האומר נפלה פתי מפי, נפלה מקל מידי, עבר נחש מימיני ושועל משמאלי, וימנע מפני כן מעשות שום מעשה. ובספרא אמרו לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכיוצא בהן, עד כאן. וכן כגון מה שיאמרו המוני העמים הסכלים כיון ששבתי מדרכי שהייתי הולך או צבי הפסיקו או עורב צועק עובר על ראשו או כיון שראיתי דבר פלוני בתחלת היום לא ארויח היום או שום מקרה רע יבואהו. וכל המעשים האלו וכיוצא בהן הם בכלל לאו זה. משרשי המצוה לפי שעניינים אלה הם דברי שגעון וסכלות גמורה, ולעם קדוש אמתי אשר בחר האל לא יאות להם שישעו בדברי שקר, ועוד שהם סבה להדיח האדם מאמונת השם ומתורתו הקדושה ולבוא מתוכם לכפירה גמורה שיחשוב כל טובתו ורעתו וכל אשר יקרהו שהוא דבר מקרי לא בהשגחה מאת בוראו, ונמצא יוצא בכך מכל עקרי הדת, על כן כי חפץ השם בטובתנו צונו להסיר מלבינו מחשבה זו ולקבוע בלבבינו כי כל הרעות והטוב מפי עליון תצאנה לפי מעשה האדם אם טוב ואם רע, והנחשים אינם מעלין ולא מורידין, וכמו שכתוב [במדבר כ"ג] כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. פרטי המצוה בפרק שביעי משבת ובתוספתא דשבת. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ועשה שום מעשה על פי הנחש בעדים והתראה לוקה, ודוקא בבית דין של עשרים ושלשה, וכן בכל מקום כמו שכתבנו במה שקדם. ובמה שנכתוב לוקה הכוונה היא בארץ הקדושה שהיא מקום המשפט של עשרים ושלשה, שאין דנין דיני נפשות בחוצה לארץ אלא במסור לבד לפי שמיתתו הצלה ותחייה לאחרים טובים ממנו.
